החלטה בתיק ב"ש 3630/07

א. הרקע

1.       ערר על החלטת בית משפט השלום בחדרה ( כב' השופט מר ח' שרעבי) מיום 11.9.2007 בתיק ב"ש 3349/07.

2.       לבית המשפט קמא הוגש כתב אישום נגד העורר, ובו מיוחסת לעורר עבירה של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

          כתב האישום מתייחס לפרשיה, בה המתלונן, ג'יהאד שמו, תושב הישוב ג'ת, היה נתון להתקפות שונות, ולשיחות טלפון מטרידות, בעקבות קשר רומנטי שהתפתח לכאורה בינו ובין בחורה תושבת הישוב טייבה. נטען, כי בתאריך 22.6.2007 הוזמן המתלונן לבית של עו"ד פלוני בישוב ג'ת, שם פגש בנאשם ובחברו. השניים, כך נטען, הציגו עצמם כאחראים על ההתקפות שבוצעו כלפיח המתלונן, והודיעו למתלונן, כי אם רוצה הוא שההתקפות כלפיו תופסקנה, כי אז עליו "לתת את ראשו" או "לתת את ראשה של בתו" או לשלם סכום של 250,000 דולר. נטען, כי העורר וחברו הודיעו למתלונן, כי אם לא יסכים להצעתם, יפוצצו בניין משרדים השייך למתלונן.

3.       לצד כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. יצויין, כי באותה עת טרם נעצר חברו של העורר.  בית המשפט קמא מצא, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העובדות המפורטות נגד העורר בכתב האישום, וכן מצא כי קיימת עילת מעצר, ובאשר לחלופת מעצר קבע בית המשפט קמא, כי אין לשחרר את העורר לחלופת מעצר, שכן לא ניתן במקרה זה להסתפק בפחות מאשר מעצר של ממש מאחרי סורג ובריח.

          על כן, בית המשפט קמא נעתר לבקשת המשיבה, והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים, ומכאן הערר שלפני.

ב. ראיות לכאורה

4.       בית המשפט קמא קבע, כי  אלה הן הראיות הלכאוריות הקיימות נגד העורר:

(א)     "גרסתו החד משמעית של המתלונן בהודעותיו".

(ב)      הודעתו של עורך הדין שבביתו התקיימה הפגישה.

(ג)      הכחשתו הגורפת של העורר את השתתפותו בפגישה.

          כפי שאראה להלן, דווקא הודעתו של עורך הדין, המחזקת לדעת בית המשפט קמא את גרסת המתלונן, תומכת לכאורה  דווקא בגרסתו של העורר.

5.       ראשית יש לתקן טעות שנפלה בהחלטת בית המשפט קמא, בקובעו שהעורר הכחיש את השתתפותו בפגישה. נראה כי בית המשפט קמא סמך קביעתו בעניין זה על הודעה שמסר אדם בשם חאלד עלי מסארווה, שנעצר בתחילה בשל טעות בזיהוי, ולאחר מכן שוחרר מכיוון שהתברר שאינו קשור לעניין. העורר שלפני הוא חאלד מוסטפא מסארווה, שאינו מכחיש, כי השתתף בפגישה שהתקיימה בביתו של עורך הדין.

          על כן, אין לזקוף לחובת העורר, כי הכחיש את השתתפותו בפגישה.

6.       אין לומר שאין בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת העובדות המפורטות בכתב האישום, ולמעשה, הראיות הלכאוריות הבאות לעניין זה בחשבון הן הודעותיו של המתלונן, המייחס לעורר ולחברו את מעשה הסחיטה באיומים שבוצע כלפיו.

          ואולם, לטענת הסנגור המלומד, עוצמת הראיות הלכאוריות אינה מצדיקה מעצר העורר עד לתום ההליכים. למעשה, טענתו העיקרית של העורר היא, כי מכיוון שהוא תושב הישוב טייבה, משם יצאו ההתקפות שניחתו על המתלונן, ועל רקע הכרות קודמת שהייתה להם עם המתלונן, אותו פגשו בביתו של עורך הדין בהזדמנות קודמת, התבקשו העורר וחברו לבדוק בישוב מוצאם כיצד ניתן יהיה להביא להפסקת ההתקפות על העורר. לטענת העורר, משהייתה בידיהם תשובת הגורמים שתקפו את העורר, פגשו במתלונן בביתו של עורך הדין, ובאותה פגישה מסר חברו של העורר למתלונן את תשובת התוקפים, בה בשעה, שהעורר היה צד פסיבי בפגישה, ובמהלכה העורר ישב ושתק "ומאן להתערב".

7.       נראה כי גרסתו של העורר אינה תלושה מהמציאות, והיא נתמכת דווקא בהודעתו של עורך הדין שבביתו נערכה הפגישה. קודם שאביא הדברים מהודעתו של עורך הדין, יש לדעתי מקום להדגיש, כי עורך הדין הוא קרוב משפחתו של המתלונן, וכעולה מהודעתו, הוא נרתם לעזור לו לאחר ששמע על מכת ההתקפות שניחתה עליו. וכך אומר עורך הדין, בהודעתו מיום 16.8.2007 (שורה 20):

"אני פניתי בישיבה אצלי בבית לעדי וחאלד [הם חברו של העורר והעורר עצמו - י"כ] בבקשה שיעזרו והייתי מוכן לייצג אותם בחינם על מנת שיעזרו לג'יהאד [המתלונן - י"כ] כי ריחמתי עליו."

          ולמטה מדברים אלה (בעמ' 5 להודעה):